הגבלות חדשות הן הכלל שאנשים הכי הרבה מניחים שהם מבינים והכי הרבה קוראים לא נכון — כי בהרבה תוכניות ההיתר בזמן ההערכה אינו זהה להיתר אחרי שהחשבון ממומן.
שתי שורות, לא אחת
תוכניות מציינות מסחר בזמן חדשות פעמיים: פעם להערכה ופעם לחשבון הממומן. נפוץ שתוכנית מתירה אותו לאורך כל ההערכה ואוסרת אותו אחר כך, וסוחר שקרא רק את השורה הראשונה יפר כלל שהיה בטוח שבדק.
למה חברה מגבילה את זה
לא כי מסחר בזמן חדשות אינו לגיטימי. בגלל מה שקורה לביצוע כשהנזילות נעלמת לכמה שניות.
פקודת סטופ היא הוראה לסחור במחיר הזמין הטוב ביותר ברגע שרמה נגעה, ובשניות סביב פרסום משמעותי המחיר הזמין הטוב ביותר יכול להיות רחוק מאוד מזה שציינת. הסיכון המתוכנן שלכם של $200 הופך ל-$900 לא בגלל טעות שלכם אלא כי לא היה מול מה להתבצע בדרך למטה.
סטופ הוא הוראה, לא הבטחה. בשוק מהיר ההבדל בין שתי המילים האלה הוא כל ההפסד.
חשבונות סימולציה מוסיפים בעיה שנייה. סביבת דמו מבצעת מול זרם מחירים ולא מול פקודות ממתינות אמיתיות, ובשוק שזז באלימות היא יכולה לייצר ביצועים שחשבון חי לעולם לא היה מקבל. ההגבלה מגנה על החברה מתוצאה שהיא תוצר לוואי ולא עסקה.
אם זה מותר בתוכנית שלכם
- לקבוע גודל לפי הפער, לא לפי הסטופ. להניח שהסטופ יתבצע גרוע משמעותית ממה שהוצב ולבדוק שהפוזיציה עדיין משאירה את המגבלה היומית שלמה אם זה קורה.
- לדעת את זמני הפרסום המדויקים של המכשירים שמחזיקים, כולל אלה שלא התכוונתם לסחור סביבם — פוזיציה שמוחזקת דרך פרסום היא עסקת חדשות בין אם התכוונתם לכך ובין אם לא.
- להעדיף כניסה אחרי התנועה הראשונית. התנועה השנייה איטית יותר, עם יותר נזילות, והרבה יותר סחירה משלוש השניות הראשונות.
- לעקוב אחרי המרווחים לפני הפרסום ולא אחריו. מרווח שמתרחב הוא השוק שאומר לכם שהנזילות עוזבת, וזה נראה מראש.
אם זה לא מותר
אז לוח השנה הוא לוח זמנים של שעות שבהן אין לכם פוזיציות, וזו מגבלה ישימה ולא קושי — רוב הפרסומים המתוכננים שחשובים ידועים שבועות מראש. דפוס הכישלון אינו מסחר מכוון בזמן חדשות; זו פוזיציה שנשארה פתוחה דרך פרסום שאף אחד לא רשם ביומן.